שמי ניר להב. אני פיזיקאי וחוקר תודעה, חוקר כרגע באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה וחי על הקו בין קיימברידג', קליפורניה וישראל. אחרי השביעי לאוקטובר ידעתי שכאשר אני אגיע לביקור מולדת אני רוצה לעשות משהו מיוחד למען השורדים של קהילת נובה מהמסיבה ברעים. הם באו לחגוג את החופש והאהבה ולגעת בנשגב בעזרת מוסיקה וריקודים (ולפעמים גם דרך חומרים מסוימים..). הנפילה הקשה הזו מתחושת הנשגב לגיהינום שהם חוו, מצמררת אותי. מיד יצרתי קשר עם מי שצריך, והצעתי לעשות לקהילה טיול ג'יפים במכתש רמון שבסופו אני אעביר תצפית כוכבים ומסע מוסיקלי פילוסופי בשם ילדים של החיים שמבוסס על 4 פרקים שהכנתי בפודקאסט שלי, רוחניות חילונית, מאז השביעי לאוקטובר. הפרקים הללו היו הדרך שלי להתמודד עם הטראומה, החלטתי לצאת למסע אישי ומוזיקלי שמתחיל מהיגון ועובר אט אט לתקווה וקיוויתי שמה שעזר לי, יעזור גם לאחרים.

לשמחתי האירוע קרם עור וגידים והתרחש בינואר 2024! המפגש היה נפלא ומרומם נפש והתגובות עליו היו מדהימות. אחרי תצפית הכוכבים התיישבנו סביב המדורה ויצאנו למסע בו פילוסופיה קיומית ושירה בציבור נפגשים לכדי מסע חזק, עמוק ומרגש. ראיתי והתאהבתי בקהילה יפה, חזקה ומלאת הומור שלא מוותרת על החיים למרות התופת שהיא עברה. כעת, אני מזמין גם אותך לצאת איתי למסע ילדים של החיים, מסע בעקבות יגון ותקווה ובעקבות העוצמה האדירה שיש בנו והיופי הנשגב והאור שתמיד נמצא, גם אם לפעמים מוסתר על ידי הערפל. בתקווה שהחיבור הזה בין פילוסופיה קיומית, שירים ומוזיקה, יעזור במשהו לאורך המסע שלך, כפי שהוא עזר לי.
ולסיום, במהלך הקריאה יש שירים, אני ממליץ לא להסתפק רק בקריאת מילות השיר, אלא גם להקשיב לשיר ולשיר אותו במלוא הגרון!     

ילדים של החיים

לפעמים קורים דברים רעים, ולפעמים קורים לנו דברים כל כך רעים עד שלא ברור איך ממשיכים הלאה, איך מתמודדים ואיך שומרים על התקווה לעתיד טוב יותר? השיר "ילדים של החיים" של אריק איינשטיין ושלום חנוך מתאר מקרה כזה. כבר בבית הראשון הוא אומר "עיני פקוחות מבלי לראות את השמיים, מבלי לראות כחול של ים, ירוק של עץ, מבלי לשמוע מנגינות יפות כמו פעם, מבלי לראות את הדברים כמו שהם". קרה לו משהו כה קשה עד שהוא כבר לא יכול לראות את היופי בעולם. למרות שעיניו פקוחות, הוא לא מסוגל לראות יותר את השמים, כחול של ים, ירוק של עץ. היופי עוד שם, אבל הוא לא מסוגל לפתע לראות את הדברים כמו שהם. הוא לא מסוגל לשמוע מנגינות יפות כמו פעם. אז מה עושים? מה עושים עם כל העצב הזה, עם כל הזיכרונות הקשים שמאיימים להסתיר כל יופי וטוב בעולם?

השיר מציע שלמרות מה שקרה עדיין יש לנו את היכולת "לשים לפחד קץ", להבין שכולנו במסע, שכולנו ילדים של החיים ולא משנה מה עברנו, אנחנו עדיין יכולים לשנות ולהשתנות לאורך מסע החיים. תמיד יש לנו את הכוח לבחור ולעצב איך יראה מסע חיינו. "עיני פקוחות בשביל לראות את השמיים, בשביל לראות כחול של ים, ירוק של עץ".

ילדים של החיים

אריק איינשטיין

מילים ולחן: שלום חנוך

עיני פקוחות מבלי לראות את השמיים

מבלי לראות כחול של ים, ירוק של עץ

מבלי לשמוע מנגינות יפות כמו פעם

מבלי לראות את הדברים כמו שהם.

ילדים קטנים, ילדים גדולים,

ילדים טובים וילדים רעים

את יודעת אמא,

כולנו ילדים של החיים.

אני נושם, אני חבוק בזרועותייך

אני רואה בך בית חם ומשפחה

ואור בהיר בחלונות שאת פותחת

אני חופשי, אך אין לי מנוחה.

ילדים קטנים, ילדים גדולים,

ילדים טובים וילדים רעים

את יודעת אמא,

כולנו ילדים של החיים.

והרופא כבר מדבר על סוף הדרך

אבל אני יכול לשים לפחד קץ

עיני פקוחות בשביל לראות את השמיים

בשביל לראות כחול של ים, ירוק של עץ.

ילדים קטנים, ילדים גדלים,

וילדים טובים וילדים רעים

את יודעת אמא,

כולנו ילדים של החיים.

ומה איתך? עם אילו אירועים קשים ההתמודדות שלך? כי כדי שנוכל להתמודד ולהמשיך לאורך המסע, קודם כל עלינו להכיר במה שקרה לנו ולהכיר ברגשות שלנו.

עם השנים שלום חנוך ממשיך לכתוב על התמודדויות עם מצבים קשים בשירים שלו. תראו למשל את השיר הקטן, הפחות מוכר "אל תוותר" מתוך אלבומו "א-לי-מות" שיצא בשנת 1995. מילים כל כך יפות על הכוח שלנו להמשיך הלאה ולעולם לא לוותר. לפעמים אנחנו צריכים תזכורת לכך, צריכים מעין מנטרה שתזכיר לנו את הכוחות שיש בנו. אחרי השביעי באוקטובר הייתי שומע את השיר הזה והוא היה מחזק אותי ונותן לי השראה. נסו לקרוא בקול את מילות השיר ותראו על מה אני מדבר.

אל תוותר

שלום חנוך
מילים ולחן:  שלום חנוך

מחג לחג
ממועד למועד
ממסיבה למסיבה
מחבר לחבר

ממקום למקום
מפגישה לפגישה
משבת לשבת
אל תוותר

מזיכרון לזיכרון
בין הווה להווה
מהיום הראשון
ועד לרגע הזה

תחזיק מעמד
אל תשבר
עם כל נשימה
אל תוותר

מחג לחג
ממועד למועד
אל תוותר
אל תוותר

אבל איך עושים את זה?
בואו נבדוק מה עשו לפנינו, איך דור השואה התמודד עם החושך והשכול הגדול והמשיך הלאה?
הנה למשל המאבק של לאה גולדברג:

על האשם

לאה גולדברג

וְנֵדַע כִּי אָשַׁמְנוּ מְאֹד,

כִּי הָיִינוּ עֵדִים לְמוֹתוֹ הַמְכֹעָר שֶׁל עוֹלָם שֶאָהַבְנוּ כָּל כָּךְ

כִּי כָּבֵד מִדִּמְעוֹת אֲבֵלִים, מִלֵּילוֹת נְדוּדִים,

כָּבֵד דִּמְכֶם הַנִּשְׁפָּךְ.

לֹא שִׁכְחָה נְבַקֵּשׁ, וְהַנֵּס, אִם יָבוֹא, לֹא יַצִּיל,

כִּי היָה הַמָּגוֹר וְאֶת מִי עוֹד יִגְאַל הַמַּלְאָךְ,

תְּפִילָּתֵנוּ נָדַמָּה מִכְּבָר, הַיּוֹם הֶאֱפִיל,

אַל תִּסְלַח לָנוּ אֵל, אֵל מָלֵא רַחֲמִים, אַל תִּסְלַח!

הֲנוּכַל עוֹד בִּרְבוֹת הַיָּמִים לְהַבִּיט בְּעֵינֵי יְלָדֵינוּ

בְּחִיּוּךְ שֶׁנִּרְגַע וְקוֹרֵן בְּשַׁלְוַת-הֲתְּבוּנָה?

לֹא טָבַלְנוּ יָדֵינוּ בְּדָם, וְִהנֵּה הוּא דָבַק בְּיָדֵינוּ,

אֲשֵׁמִים וּכְפוּפִים נַעֲלֶה בִּשְׁלַבֵּי הַזִּקְנָה.

כשהחלו להגיע לארץ ולעולם ידיעות על פרוץ מלחמת העולם השנייה, כתבה המשוררת לאה גולדברג בעיתון השומר הצעיר :

"המשורר הוא האיש, אשר בימי מלחמה אסור ואסור לו לשכחו את הערכים האמיתיים של החיים", טענה גולדברג. "לא רק היתר הוא למשורר לכתוב בימי מלחמה שיר אהבה, אלא הכרח משום שגם בימי מלחמה רב ערכה של האהבה מערך הרצח. לא זכות בלבד היא למשורר בימות הזוועה לשיר שירו לטבע, לאילנות הפורחים, לילדים היודעים לצחוק, אלא חובה. החובה להזכיר לאדם, כי עדיין אדם הוא, כי קיימים בעולם אותם הערכים הפשוטים והנצחיים העושים את החיים ליקרים יותר, את המוות למושלם יותר, את המוות ולא את הרצח".

שלוש שנים אחר כך, ב-23 באפריל 1943 פרסמה גולדברג בעיתון 'דבר' את השיר "על האשם".

אז על מה האשם?

לפי דעתי, על מות התום, על כך שהאדם שחווה שבר ואובדן כה גדולים לא יכול יותר להישאר אוהב חיים כמו שהוא היה לפני ולא יעזור אפילו נס או סליחתו של אלוהים.

האם זהו גורלנו אחרי השביעי לאוקטובר?

הפירוש הזה מתחבר עם שירה של לאה גולדברג "האומנם". האומנם נצליח להנות שוב ממתנת החיים?

האמנם

לאה גולדברג

הַאֻמְנָם עוֹד יָבוֹאוּ יָמִים בִּסְלִיחָה וּבְחֶסֶד,

וְתֵלְכִי בַּשָּׂדֶה, וְתֵלְכִי בּוֹ כַּהֵלֶךְ הַתָּם,

וּמַחֲשׂוֹף כַּף־רַגְלֵךְ ילִָּטֵף בַּעֲלֵי הָאַסְפֶּסֶת,

אוֹ שִׁלְפֵי־שִׁבֳּלִים יִדְקְרוּךְ וְתִמְתַּק דְּקִירָתָם.

אוֹ מָטָר יַשִּׂיגֵךְ בַּעֲדַת טִפּוֹתָיו הַדּוֹפֶקֶת

עַל כְּתֵפַיִךְ, חָזֵךְ, צַוָּארֵךְ, וְרֹאשֵׁךְ רַעֲנָן.

וְתֵלְכִי בַּשָּׂדֶה הָרָטֹב וְיִרְחַב בָּךְ הַשֶּׁקֶט

כָּאוֹר בְּשׁוּלֵי הֶעָנָן.

וְנָשַׁמְתְּ אֶת רֵיחוֹ שֶׁל הַתֶּלֶם נָשֹׁם וְרָגעַֹ,

וְרָאִית אֶת הַשֶּׁמֶשׁ בִּרְאִי־הַשְּׁלוּלִית הַזָּהֹב,

וּפְשׁוּטִים הַדְּבָרִים וְחַיִּים, וּמֻתָּר בָּם לנִגְעַֹּ,

וּמֻתָּר, וּמֻתָּר לֶאֱהֹב.

אַתְּ תֵּלְכִי בַּשָּׂדֶה. לְבַדֵּךְ. לֹא נִצְרֶבֶת בְּלַהַט

הַשְּׂרֵפוֹת, בַּדְּרָכִים שֶׁסָּמְרוּ מֵאֵימָה וּמִדָּם.

וּבְיֹשֶר־לֵבָב שׁוּב תִּהְיִי עֲנָוָה וְנִכְנַעַת

כְּאַחַד הַדְּשָׁאִים, כְּאַחַד הָאָדָם.

לאה גולדברג מציעה לנו שהדבר אפשרי, שבסופו של דבר "את תלכי בשדה", תוכלי להתחיל מחדש, לא נצרבת בלהט השרפות, האימה והדם. אפשר להתחבר מחדש לריחו של התלם, לשמש המלטפת, ולמרות האשמה, למרות הכול, מותר לנגוע בהם ובחיים "ומותר, ומותר לאהוב".

אז איך מתחילים לבנות מחדש?

עוצמה לעומת חוסר אונים

ויקטור פרנקל היה פסיכולוג ופילוסוף יהודי ששרד את אושוויץ והייתה לו טענה מעניינת לגבי מי שרד את מחנות ההשמדה. בספרו "האדם מחפש משמעות" הוא טען שיצירת משמעות היא אחד הדברים החשובים ביותר לאדם ומי ששרד את המחנות הם אלו שהיה להם למה לחיות. הייתה להם משמעות.

 "מי שיש לו איזה למה שלמענו יחיה – יוכל לשאת כמעט כל איך" – ויקטור פרנקל (האדם מחפש משמעות).

יש בנו הרבה יותר עוצמה פנימית ממה שאנחנו יודעים. עוצמה ליצור את עצמנו ואת חיינו שוב ושוב. ליצור את המשמעות שלנו ואת מסע חיינו. הזמר נתנאל גולדברג שר על ההיזכרות הזו בעוצמה שלנו. לשיר קוראים Holy – קדוש. זהו שיר תפילה, שירה מקודשת. תפילה שמיועדת לנו, להזכיר לעצמנו "אני כאן כדי לחיות את החיים האלה, חלום על אהבה, דבוק בחלומות שלך… דעי את העוצמה המושלמת שלך, רקדי כמו לביאה, צחקי כמו ילדה, שירי בהוויה מושלמת".

השיר הוא תזכורת להשתמש בעוצמה שלנו כדי להתחיל ולבנות מחדש. כדי להתנגד לחוסר האונים ולקחת אחריות מלאה על חיינו. כולם מכירים את הביטוי לעשות חיים כביטוי למשהו חיובי ולהנאות החיים. אנחנו אכן צריכים לעשות חיים, כי לא מספיק רק לחיות. יש בנו את העוצמה להתחיל מחדש, ליצור אט אט את חיינו ולאכול את כל מה שיש לחיים להציע לנו. אך בשלב הראשון אנחנו צריכים להיזכר בכוחות הללו שמסתתרים בנו כדי שנוכל להשתמש בהם ולצמוח מחדש. הצטרפו לשיר התפילה הזה ושירו איתו!

Holy
Netanel Goldberg  

Fly like a river

עוף כמו הנהר

Flow with the ocean

זרום עם הים

Fly on the wind that blows throw the winter

רחף עם הרוח שנושבת בחורף

Dream about love Believe in your dreams

חלום על אהבה, תדבוק בחלומות שלך

Live in the ocean of love

חיה בים האהבה

Close your eyes and feel the wind that is blowing

עצום את עיניך ותרגיש את הרוח הנושבת

Open up your hands and sing

הושט את ידך ושיר

I am holy

אני קדוש

I am holy

אני קדוש

I am here to live this life

אני כאן כדי לחיות את החיים האלה

Dance in not knowing

רקדי מבלי לדעת

Know your perfect power

דעי את העוצמה המושלמת שלך

Dance like a lion in the wild

רקדי כמו לביאה

Laugh like a child

צחקי כמו ילד

Sing in full presence

שירי בהוויה מושלמת

Sing with the lions in the wild

שירי עם האריות בטבע

Close your eyes and feel the wind that is blowing

סגרי את עיניך ותרגישי את הרוח הנושבת

Open up your hearts and sing:

פתחי את לבך ושירי

I am holy

אני קדושה

I am holy

אני קדושה

I am here to live this life

אני כאן כדי לחיות את החיים האלה

I am open to see flowers blooming

אני מוכנה לראות את הפרחים פורחים

 I am here to live this life

אני כאן כדי לחיות את החיים.

ומה איתך? האם יש לך משמעות שלמענה כדאי לחיות? תמיד אפשר ליצור משמעות לחיינו. מה מפעיל אותך? מה חשוב לך? מה החלומות שלך? אם לא היו שום מגבלות עליך, מה היית רוצה להשיג בחייך?
מה יגרום לך לחוש את העוצמה האדירה שיש בך?

שיר שכתבה עדי ברוך שנהרגה מפגיעת רקטה בפתח תקוה. את השיר היא כתבה בינואר האחרון, ומבלי שידעה – הוא הפך לצוואה שלה:

"ואם אי פעם אמות

לפני שיגיע זמני,

אני רוצה שתחגגו את החיים

ולא תתאבלו על מותי.

שתקומו כל בוקר עם חיוך וגעגוע בלב

ולא תתנו לאף שנייה מחייכם להתבזבז.

תראו עולם בשבילי, תעריכו כל רגע קטן

ומידי פעם תחייכו לעננים – אני אהיה שם.

מצטערת על הצער שגרמתי

שתדעו שאני במקום טוב

מתגעגעת

ואוהבת מאוד"

מרד אל מול הנסיבות

יש בנו את הכוח לומר לא!

לא להיכנע לנסיבות חיינו!

לא להיכנע אל מול הגורל המתעתע!

לא להיכנע למוות הוודאי שאורב לכולנו!

לא להיכנע לרוע!

לא להיכנע לחושך! 

לא להיכנע לפחד ולא להיכנע לייאוש!

לא להיכנע לחוסר האונים!

למרוד!

לזקוף קומה באומץ, להישיר מבט למציאות ולהמשיך לצעוד!

להדליק את האור!

לעולם לא להיכנע ולהביא את השינוי.

כן, קרו ועוד יקרו דברים רעים. כן, לפעמים אנחנו נופלים, אבל תמיד יש לנו את הכוח לקום, לנער את האבק ולהתחיל לצעוד מחדש לאורך מסע חיינו.

לעולם לא נוותר!

כמו שלהקת שבק ס' אמרו את זה כבר לפני, גם אם "הדרך ארוכה ומפותלת, אני נופל וקם, אף פעם לא אפסיק ללכת, אני נופל וקם, עובר גשר ועוד גשר, אני נופל וקם, כמה ארוכה היא הדרך, אני עומד איתן עם ראש מורם"!

כי תמיד יש לאן לשאוף!

תמיד אפשר לפרוש כנפיים ולהגביה עוף!

יש אוויר פסגות ויופי מרהיב, אבל כדי לנשום אותו צריך לעבור קודם את אבק הדרכים.

כמו שהשיר מזכיר לנו, " מגיע רגע, זה הרגע בו צריך לחשוב, לפרוש כנף, לומר שלום, לקום ולעזוב אל מקום שבו אני אוכל להיות עצמי. אחרי אלפיים שנות גלות רוצה להיות חופשי, מעבר אל האופק שם שרות הציפורים לשם אני אגיע ועד אז אשיר שירים.. אני האש שלא תוכל לכבות, המוזיקה תיקח אותי למעלה ולעומק, הדרך ארוכה ללכת בה זה לחיות". כך השיר מזכיר לנו את העוצמה הבלתי נלאית שיש לנו למרוד אל מול קשיי החיים, להמשיך ביצירת מסע חיינו ולשאוף להגיע אל אוויר הפסגות. השיר גם מזכיר לנו את הכוח המרפא שיש לאומנות, למוסיקה ושירים. האומנות היא חלק מאוויר הפסגות, אחת מהשיאים שהמין האנושי מסוגל לעשות. יצירה של משהו חדש, שלא היה קודם, שמנסה לגעת באמת הפנימית שלנו. להוציא את התחושות והרגשות הכי עמוקים שלנו לעולם. כך אנחנו מממשים את העוצמה שלנו ונותנים לאחר להתחבר אלינו ואל העוצמה שלו גם כן.

נופל וקם

שב"ק ס'

(בכל דור ודור חייב אדם

לראות את עצמו

לראות את עצמו)

הדרך ארוכה ומפותלת

אני נופל וקם

אף פעם לא אפסיק ללכת

אני נופל וקם

עובר גשר ועוד גשר

אני נופל וקם

כמה ארוכה היא הדרך

אני עומד איתן עם ראש מורם.

אומרים שאהבה באה רק מיליון לאחד

אומרים שאין סיכוי שהשמש עוד תזרח עלי

אומרים שאני אפול, הם אומרים שאברח

אומרים שאשאר לבד

אומרים שאני לא מתאים לחיים

כי אין בי את הרצון לזהב ויהלומים

אין לי קלפים נכונים

אולי זו החברה שקורסת

אם זה לא מקום מתאים למחפשים של קשת וענן

למתעלמים מסימן הזמן

והכוכב שלי היכן

בני אדם אני קיים

בעיניכם אולי אין לי ערך

אבל יש לי נשמה יש לי שיר יש לי ת'דרך.

הדרך ארוכה ומפותלת

אני נופל וקם

אף פעם לא אפסיק ללכת

אני נופל וקם

עובר גשר ועוד גשר

אני נופל וקם

כמה ארוכה היא הדרך

אני עומד איתן עם ראש מורם.

לפני עמוד של אש מאחורי ענן עשן

השארתי עיר מתכת מאחור הולך לאן

למקום שבו השמש לא מכוסה בבניינים

מעבר להרים אל השדות הירוקים

כי יש מקום יותר מתוק מהמקום הזה

שבו יש זמן יותר ארוך כמה שרק נרצה

מגיע רגע זה הרגע בו צריך לחשוב

לפרוס כנף לומר שלום לקום ולעזוב

אל מקום שבו אני אוכל להיות עצמי

אחרי אלפיים שנות גלות רוצה להיות חופשי

מעבר אל האופק שם שרות הציפורים

לשם אני אגיע ועד אז אשיר שירים.

כמה שהדרך ארוכה ומפותלת

אני לא עוצר מלכת לא יכול להפסיק

משאיר מאחורי את הפחדים ואת הצער

הכל הוא הכל אני חייב להמשיך

כל מה שקורה אני יודע שצריך לקרות

אני האש שלא תוכל לכבות

המוזיקה תיקח אותי למעלה ולעומק

הדרך ארוכה ללכת בה זה לחיות.

הדרך ארוכה ומפותלת

אני נופל וקם

אף פעם לא אפסיק ללכת

אני נופל וקם

עובר גשר ועוד גשר

אני נופל וקם

כמה ארוכה היא הדרך

אני עומד איתן עם ראש מורם.

כל סוף הוא התחלה חדשה

העצב הוא סימן שבקרוב תבוא שמחה

אני לא במרוץ ולא במלחמה

הראש בעננים רגליים על האדמה.

הדרך ארוכה ומפותלת

אני נופל וקם

אף פעם לא אפסיק ללכת

אני נופל וקם

עובר גשר ועוד גשר

אני נופל וקם

כמה ארוכה היא הדרך

אני עומד איתן עם ראש מורם.

כי אני לא אפסיק ללכת

לא אפסיק ללכת!

ומה איתך? האם הרגשת פעם את העוצמה המפעמת הזו? את הכעס והמרד? האם יש בך מקום לתת ביטוי לרגשות הללו, או שהם מפחידים אותך? אנחנו חיים בתרבות שלא נותנת לנו להביע רגשות של כעס ומרידה, אבל הם חשובים כדי שנוכל לחוש בעוצמה שבנו, כדי שנוכל לבחור בחיים, לקום, לנער את האבק וליצור את חיינו מחדש.

באנו חושך לגרש

בעזרת העוצמה הזו, בעזרת הכוח הפועם בנו, אנחנו מורדים. אנחנו מישירים מבט באומץ אל הקשיים ויכולים להם. אפשר לקחת הכול מהאדם, אבל לא את החופש שלו לבחור. יש בנו תמיד את הכוח לבחור בטוב, לבחור ביופי, לבחור בתקווה ובאור. כמו שויקטור פרנקל רשם:

"ניסיון חיי המחנה מורה לנו, כי יש בידי האדם חופש בחירת פעולה. מצויות דוגמאות רבות, מהן דוגמאות שיש בהן מיסוד הגבורה… אנחנו שהיינו במחנות ריכוז, זוכרים את האנשים אשר היו עוברים בצריף לצריף כדי לעודד רוחם של אחרים, כדי לפרוס להם מפרוסת לחמם האחרונה. אולי הם היו מעטים אך די בהם להוכיח, כי אפשר ליטול מן האדם את הכול חוץ מדבר אחד: את האחרונה שבחירויות אנוש – לבחור את עמדתו במערכת נסיבות מסוימות.. ותמיד היו הזדמנויות לבחירה. יום יום, שעה שעה, נקראת לחתוך הכרעות, הכרעות שקבעו, אם תיכנע או לא תיכנע לכוחות שאיימו לשלול ממך את עצם ישותך, את חירותך הפנימית: שקבעו אם תהיה או לא תהיה כדור משחק בידי הנסיבות, אם תוותר על חירותך ועל הדרת כבודך ותתגלגל בדמות האסיר הטיפוסי".

לא!

אני אף פעם לא אהיה כדור משחק בידי הנסיבות!

אני לא אכנע לפחד, לעצב ולייאוש!

אני כאן כדי לבחור וליצור את חיי!

מיליארדי שנה לא הייתי קיים ולא אהיה קיים אינסוף שנות עתיד, עד שאני חי וקיים ברגע זה אני לא הולך לוותר על ההזדמנות הנדירה והייחודית הזו להיות עצמי, ליצור את מסע חיי, למצוץ את לשד החיים ולשאוף את אוויר הפסגות!

הפילוסוף פרידריך ניטשה מזכיר לנו גם כן את הכוח שלנו למרוד ולבחור במה שמזכיר לנו את העוצמה הפנימית שלנו ומגביר אותה:

"נתמזל מזלי ולאחר אלפי שנות תעייה ומבוכה גיליתי מחדש את הדרך המוליכה אל 'כן' ואל 'לאו'.

אני מורה אמירת 'לאו' לכל מה שמחליש, מה שמתיש. […] אני מורה אמירת 'כן' לכל מה שמחזק, מה שאוגר כוח, מה שמצדיק את רגש הכוח."

–  פרידריך ניטשה

ומה איתך? האם יש לך את הכוח לעמוד אל מול האירועים הקשים שעברת ולומר לא! אני לא אכנע לנסיבות החיים, לא אוותר על החופש שלי לבחור וליצור את חיי?
האם אמירת לא למה שמחליש אותך ואמירת כן למה שמחזק אותך, מוכר לך? אנחנו חיים בחברה שלא רואה בעין יפה התנהגות כזו, כאילו זו התנהגות אגואיסטית. אך, האם זה אגואיסטי לנסות ולעשות חיים, בהזדמנות הנדירה והחד פעמית שיש לנו כרגע?

חלק מהמרד הזה הוא היכולת שלנו לראות את הטוב בחיים גם כשקשה, לראות שהכול משחק ולא להפסיק לחייך אל מול הקשיים הגדולים ביותר. את הרעיון הזה ניסתה להעביר אחינועם ניני בשירה "החיים יפים". השיר נכתב לסרט החיים יפים של רוברטו בניני. בסרט, בניני משחק אבא שמנסה להגן על הבן שלו במחנה השמדה ולהראות לו כאילו הכול משחק שבסופו, אם הילד יזכה, הוא יוכל לנסוע בטנק אמיתי. כך הסרט והשיר משקפים את המרד שלנו ואת היכולת שלנו למצוא כוחות להאמין בחיים, גם במקומות הקשים ביותר. הם מזכירים שיש לנו את הכוח למרוד בנסיבות הקשות ולהאמין בטוב ובתקווה, גם אם מסביבנו הכול רע. במקום להיכנע לרוע, לעצב ולייאוש, לבחור להאמין בטוב ובתקווה, כי רק אז אפשר גם להתחיל ולתקן.

החיים יפים

אחינועם ניני

סתם, חיוך ללא סיבה
תום, ימים של אהבה
שיר ישן לאור ירח
וריח משכר שלך
וכך אותך אני זוכר

גל שוטף את העולם
חום הולך ונעלם
צחוק מאיר את השמיים
מזכיר שהמשחק נמשך
והחיים יפים כל כך

בך אסתכל מתוך עיניו
אחבק אותך ויחד ננצח במשחק
בין מציאות לחלומות
בין האושר לדמעות
תמיד אוהב אותך מאוד

עם הקסם שבלב
בוא נשכח את הכאב
רק עוד רגע ובינתיים
נזכור שהמשחק נמשך
והחיים יפים כל כך

רק עוד רגע ובינתיים
נזכור שהמשחק נמשך
והחיים יפים כל כך

נזכור שהמשחק נמשך
והחיים יפים כל כך

ומה איתך? האם יש לך את הכוחות לראות את הטוב בחיים ולחוש שהחיים הם רק משחק, גם אחרי מה שקרה? האם יש משהו שיכול לתת לך כוחות למרוד בנסיבות, ולהאמין בחיים, בטוב ובתקווה?

אור

האש שלנו מאירה כה חזק. היא לא מוגבלת רק לעצמנו, היא גדולה מספיק כדי להאיר גם את הסביבה. שיא המרד הוא להבין שהעוצמה שלנו כה גדולה עד שאנחנו יכולים לא רק ליצור את מסע חיינו אלא גם להשפיע ולעזור לאחרים ליצור את מסע חייהם. הבחירה שלנו לומר כן לחיים, לקחת אחריות על עצמנו ועל העולם, להפיץ אור, לשנות ולעשות תיקון עולם.

"לא יהיה ניצחון של האור על החושך כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה, שבמקום להילחם בחושך, עלינו להגביר את האור."  – א. ד. גורדון

"הֶיה אתה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם״ –  מהטמה גנדי

 

ומה איתך? למי היית רוצה לעזור? כי גם לך יש את הכוח להשפיע ולהרים אחרים שזקוקים לך!
וכשעוזרים לאחרים, מגלים שכך אנחנו גם עוזרים לעצמנו ומתמלאים בתחושת משמעות ועוצמה.

וכשקשה ואנחנו צריכים להיזכר שאנחנו יכולים להרבות טוב בעולם ולהיות השינוי שאנחנו רוצים לראות בעולם, כשקשה לזכור שיש בנו כל כך הרבה עוצמה, כשהעולם נראה אכזרי ומדכא, כשעצבות גדולה משתלטת ומאיימת לעכל את הכול, כדאי להיזכר באוויר הפסגות, ביופי הנשגב של הטבע. כדאי להיזכר שאנחנו לא מרכז העולם ולא נזר הבריאה ושכל התרבות האנושית היא משחק אחד גדול. מחוצה לנו יש מציאות אינסופית, נצחית ובלתי ידועה שמחכה להתגלות. בתור פיסיקאי אני נפעם כל פעם מחדש עד כמה המציאות עולה על כל דמיון. עד כמה אנחנו עדיין בתחילת המסע שלנו להבין מי אנחנו ומהי המציאות בה אנו חיים. עד כמה חיי היום יום שנראים לנו טבעיים כל כך, הם טיפה קטנה מתוך אוקיאנוס המציאות הענק. זהו המסע של חשיפת היופי הנשגב שמסתתר מעבר לחיי היום יום שלנו. מעבר למרוץ החיים היומיומי, מעבר לנורמות החברתיות, לאופנות ולמשחקים המומצאים של בני האדם מסתתרות השאלות המעניינות ביותר, החשובות ביותר, האמיתיות ביותר, כמו, מהי המציאות שאנו חיים בה ומה מקומנו בתוכה. כמו שאלברט איינשטיין אמר, אי אפשר שלא להתפעם כשמהרהרים על מסתרי הנצח, החיים, והמבנה המופלא של המציאות.

היופי המסעיר והנצחי של האינסוף והעוצמה היוקדת של המציאות יכולים למלא אותנו במשמעות אמיתית ולהדהד את העוצמה הפנימית שלנו. להקת מרסדס בנד כתבה שיר בשם "אור" שמשקף את התובנות הללו על אוויר הפסגות האינסופי הזה שמקיף אותנו מכל עבר. הם מתחילים מהמשחקים המומצאים של בני האדם, "את עומדת שם באמצע, דואגת להוא, מסדרת ת׳זה". אבל אז מזכירים לנו שיש אויר פסגות נשגב לשאוף אליו, "לכי עד סוף הדרך. תיראי שם, סוף הדרך.  בסוף הדרך, כשהולכים עד הסוף בדרך, אז פתאום רואים את האין סוף". כדי לראות את האינסוף צריך ללכת לסוף הדרך, לסוף התבניות המוכרות. רק אז אפשר לראות אופק לא מוכר שמתפרש הרחק הרחק מכאן ללא גבולות. המרד הזה, השאיפה לאויר הפסגות, פריצת המגבלות והתבניות הזו יכולה להפחיד. צריך לחוש את העוצמה שלנו ולזכור שיש אוויר פסגות כדי לאזור אומץ ולהמשיך בדרך. כמו שהם מזכירים בשיר, "תעמדי על סף תהום לרגע. עזבי את ההוא, תשכחי מהזה. החזיקי בי לרגע ואל תפחדי, אני המעקה. לאט תרימי את המבט קדימה, ביד אחת אני, ביד שנייה קפה. הסתכלי אל תוך האופק, הנוף הזה, כמה שהוא יפה!".
ואחרי שחווינו את אוויר הפסגות וזכינו להציץ ביופי המסעיר של האינסוף, החוויה הזו ממלאת אותנו משמעות ועוצמה מחודשת להפיץ אור בעצמנו, לגרש את החושך, להיות המעקה לאחרים, להרים גם אותם ואת התרבות האנושית כולה ליופי המסעיר, לטוב ולעוצמה שאנו יכולים לממש כשנפרוש כנף ונגביה עוף –
" גם כשיגיע לילה את צריכה לזכור, אף פעם אי אפשר לכבות את החושך, אבל תמיד אפשר להדליק את האור. תמיד אפשר להדליק אור". היופי היוקד של האינסוף הוא האור שיכול למלא את ראותנו באוויר פסגות מרהיב.
 

אור

מרסדס בנד


את עומדת שם באמצע
דואגת להוא, מסדרת ת׳זה
הביטי בי לרגע
אני התמרור שמכוון על הקצה

לכי עד סוף הדרך
תיראי שם סוף הדרך
בסוף הדרך, כשהולכים עד הסוף בדרך
אז פתאום רואים את האין סוף

תעמדי על סף תהום לרגע
עזבי את ההוא, תשכחי מהזה
החזיקי בי לרגע
ואל תפחדי, אני המעקה

לאט תרימי את המבט קדימה
ביד אחת אני, ביד שנייה קפה
הסתכלי אל תוך האופק
הנוף הזה, כמה שהוא יפה

לכי עד סוף הדרך
תיראי שם סוף הדרך
בסוף הדרך, כשהולכים עד הסוף בדרך
אז פתאום רואים את האין סוף

גם כשיגיע לילה
את צריכה לזכור
אף פעם אי אפשר לכבות את החושך
אבל תמיד אפשר להדליק את האור
תמיד אפשר להדליק

אור

תראו את התיאור המרגש הזה של אלברט איינשטיין לאותם רגעים של הצצה אל היופי המרהיב של האינסוף –

אך יש עוד רגעים שבהם אתה מרגיש חופשי מהמגבלות ומהחסרונות האנושיים. ברגעים כאלו נדמה לך שאתה עומד אי שם על כוכב לכת קטן ומביט בהשתאות ביופי הקר והמסעיר של הנצחי, של העמוק מני חקר: החיים והמוות זורמים לתוך אחדות ואין לא אבולוציה ולא יעוד, רק הוויה.

– אלברט איינשטיין

המשורר ריינר רילקה מוסיף תובנות כיצד כדאי לנו לחיות את חיינו מבלי לפחד מחוסר הגבולות של האינסוף –

עלינו לתפוס את קיומנו בצורה רחבה ככל שניתן; הכול, כולל זה שהוא מעבר לכל דמיון, חייב להיות אפשרי בו. בסופו של דבר זהו האומץ היחיד שנדרש מאתנו: להיות אמיץ אל מול המוזר ביותר, החד-פעמי ביותר והמופלא ביותר שיכול להיקרות על דרכנו.. רק מי שמוכן לכול ולא נמנע מדבר, אפילו מהחידתי ביותר, יחיה את יחסיו עם הזולת כדבר חי ונושם, וישאב מי-מעמקים מעצם קיומו."

 – מתוך "מכתבים למשורר צעיר" מאת ריינר מריה רילקה

ומה איתך? האם חשת פעם את אוויר הפסגות? את היופי המרהיב של האינסוף? יש הרבה דרכים לחוש זאת, כמו לדוגמה להגיע לתרבויות חדשות, לטייל ביופי עוצר נשימה, להתעמק ביופי ובמסתורין הגדול בעזרת מדע ופילוסופיה, בעזרת אומנות, ועוד ועוד. המציאות עולה על כל דמיון ומלא הפתעות מרתקות, רק צריך להיות אקטיביים ולפרוץ את המסגרות המוכרות. לצאת למסעות פיסיים ונפשיים בעקבות הלא נודע.

אני ואתה נשנה את העולם

וכשקשה ואנחנו צריכים להיזכר שיש בנו כל כך הרבה עוצמה ושאנחנו יכולים להרבות טוב בעולם, כדאי להיזכר בעוד דבר. אנחנו לא לבד. כמו שמזכירים לנו כל חנוכה, "כל אחד הוא אור קטן, וכולנו אור איתן". יש לנו עוצמה ליצור את עצמנו ואת חיינו ולשנות את העולם, אבל אנחנו לא צריכים להיות לבד לאורך מסע חיינו. אחרי הכול כולנו באותה הסירה, כולנו ילדים של החיים, כולנו בתוך מסע החיים שמתחיל ברגע הלידה ונגמר במוות. אנחנו יכולים לאחד כוחות עם אחרים ולצאת למסע חיים משותף. למקד ולרכז מקורות אור רבים לכדי אלומת אור בוהקת וחזקה. זה נכון גם ברמה האישית שלנו וגם ברמה החברתית. תנועת הציונות היא דוגמה יפיפייה איך ביחד אפשר לשנות את העולם ולהשיג את הבלתי אפשרי ולהקים תוך פחות ממאה שנה מדינה, אחרי אלפיים שנות גלות. השיר "אנו נושאים לפידים" מזכיר לנו איך ביחד, בעזרת אש יוקדת, תקווה ואמונה לעתיד טוב יותר החלוצים איחדו כוחות כדי להביא לשינוי שנראה בתחילה כמשימה בלתי אפשרית, כהזיה משוגעת ולא ריאלית. הם כולם נשאו לפידים יחדיו וקראו לאחרים להצטרף לאלומת האור, לעוצמה המשותפת הזו. הם הבינו שאם הם רוצים להגשים את החלום הגדול הזה, אסור לחכות לנס או לעזרה מבחוץ, הכול מוטל עליהם והם אלה שצריכים לקחת את מלוא האחריות, " נֵס לֹא קָרָה לָנוּ – פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ.  בַּסֶּלַע חָצַבְנוּ עַד דָּם – וַיְּהִי אוֹר!"

ובסוף זה הצליח. אם תרצו, אין זו אגדה. זו מורשת הציונות.

אָנוּ נוֹשְׂאִים לַפִּידִים
בְּלֵילוֹת אֲפֵלִים.
זוֹרְחִים הַשְּׁבִילִים מִתַּחַת רַגְלֵינוּ
וּמִי אֲשֶׁר לֵב לוֹ
הַצָּמֵא לָאוֹר –
יִשָּׂא אֶת עֵינָיו וְלִבּוֹ אֵלֵינוּ
לָאוֹר וְיָבוֹא!

נֵס לֹא קָרָה לָנוּ –
פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ.
לָעֵמֶק הָלַכְנוּ, הָהָרָ עָלִינוּ,
מַעַיְנוֹת הָאוֹרוֹת
הַגְּנוּזִים גִּלִּינוּ.

נֵס לֹא קָרָה לָנוּ –
פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ.
בַּסֶּלַע חָצַבְנוּ עַד דָּם –
וַיְּהִי אוֹר!

ומה איתך? מחכה לנס? העזרה לא תבוא מבחוץ, אלא מתוכך ואין משהו שאנחנו לא מסוגלים להגשים כשאנחנו מאחדים כוחות! העיקר הוא לקחת אחריות מלאה על חיינו ולהיות אקטיביים עד שנגשים את השינוי שאנחנו רוצים לראות. אט, אט, צעד אחר צעד.
מה היית רוצה לשנות?
איזה חלום לא ריאלי, כמו הציונות, היית רוצה להגשים?
האם חשבת על תוכנית איך להגשים זאת, צעד אחר צעד, ומי יכול לעזור לך?

המרד בעצב ובייאוש מתבטא בתקווה ובאמונה שאפשר לשנות. הציונות היא דוגמה מדהימה לחשיבות התקווה ואיחוד כוחות כדי להגשים חלומות. דוגמה שמזכירה לנו ברגעי משבר שאם זה הצליח בעבר, זה גם יצליח שוב בעתיד ואם, למרות הקשיים הגדולים, זה הצליח לאחרים, זה יצליח גם לנו. אנחנו לא לבד במרד הזה. האמונה שאנחנו יכולים לשנות את העולם ולעשות תיקון עולם נטועה בנו ומבוססת על העוצמה שיש בנו. היא תמיד שם והיא יכולה לאחד אותנו אל מול הקשיים והייאוש. כמו שאריק איינשטיין מזכיר לנו בהמנון התקווה "אני ואתה נשנה את העולם", "אמרו את זה קודם לפני, לא משנה – אני ואתה נשנה את העולם".

אני ואתה

מילים: אריק איינשטיין

לחן: מיקי גבריאלוב

אני ואתה נשנה את העולם,

אני ואתה אז יבואו כבר כולם,

אמרו את זה קודם לפני,

לא משנה – אני ואתה נשנה את העולם.

אני ואתה ננסה מהתחלה,

יהיה לנו רע, אין דבר זה לא נורא,

אמרו את זה קודם לפני,

זה לא משנה – אני ואתה נשנה את העולם.

אני ואתה נשנה את העולם,

אני ואתה אז יבואו כבר כולם,

אמרו את זה קודם לפני,

לא משנה – אני ואתה נשנה את העולם.

ומה איתך? האם הנטל מוטל רק על כתפיך, או שיש מי שעוזר לך? האם יש לך קהילה תומכת? אנחנו אף פעם לא לבד, תמיד יש מי שאוהב אותנו, מי שרוצה לעזור לנו ולהיות איתנו ביחד. גם כאן מוטלת עלינו האחריות להיות אקטיביים ולמצוא אותם.

יהיה טוב

התחלנו מהשאלה איך אפשר להמשיך הלאה אחרי שדברים כה קשים קרו? איך אפשר להמשיך ולהאמין בטוב ובתקווה, איך אפשר שלא ליפול לתוך ייאוש עמוק? איך אפשר להמשיך ולראות את הטוב והיופי שיש בעולם? איך לא נופלים למצב בו "עיני פקוחות מבלי לראות את השמיים, מבלי לראות כחול של ים, ירוק של עץ, מבלי לשמוע מנגינות יפות כמו פעם, מבלי לראות את הדברים כמו שהם"?

תהליך הריפוי הפנימי שלנו מתחיל מהיזכרות בעוצמות הגדולות שיש בנו ומהיזכרות באוויר הפסגות שתמיד קיים. או אז אפשר למקד את העוצמות שלנו במרד. מרד אל מול הסתמיות, אל מול נסיבות החיים והייאוש שמרים ראש. מרד כי יש לנו את הכוח לא להיות חסרי אונים. לא להיות כדור משחק בידי הנסיבות. לומר בקול ברור, אני לא אכנע לפחד, לעצב ולייאוש! אני כאן כדי לבחור וליצור את חיי! אני לא הולך לוותר על ההזדמנות הנדירה והייחודית הזו להיות עצמי, ליצור את מסע חיי, למצוץ את לשד החיים ולשאוף אל אוויר הפסגות!

כי "אני יכול לשים לפחד קץ, עיני פקוחות בשביל לראות את השמיים, בשביל לראות כחול של ים, ירוק של עץ". וכשקשה לנו אנחנו יכולים להיעזר באוויר הפסגות שאופף אותנו. ביצירה, באומנות, בשירים, מוזיקה וניגונים. לשאוף לאוויר הפסגות, לשאוף ליצור את חיינו בעצמנו ולשאוף אל האינסוף והיופי היוקד והמרהיב של המציאות חסרת הגבולות שמסביבנו. לחיות מתוך עוצמה גדולה, ליצור את עצמנו, את חיינו ולשנות את העולם למקום טוב יותר. ותמיד לזכור, אנחנו לא לבד. אנחנו לא חייבים לצעוד לבדינו לאורך מסע חיינו. אנחנו יכולים למצוא מי שחושב כמונו, מי שרוצה לאחד כוחות כדי להגשים תיקון עולם, מי שחווה את הדברים כמונו, ומי שאוהב אותנו ללא תנאים.

הכי קל זה לשכוח מהעוצמות האדירות שיש בנו, לאבד תקווה, להיכנע לייאוש ולפאסימיות. דווקא האמונה העצמית, השאיפה לאוויר הפסגות, האופטימיות, התקווה והידיעה שיש בכוחנו לתקן עולם, דווקא הם הכוח האמיתי, דווקא הם מימוש העוצמה המפעמת בנו. הם שיא המרד, שיא היכולת שלנו להיות חופשיים ואותנטיים. לממש עד הסוף את האנושיות שבנו ואת העוצמה שיש בנו. הדרך היחידה שיש לנו לשאוף אל מעבר לכאן ולעכשיו, אל האינסוף. דויד גרוסמן מסכם בצורה נפלאה את מרד התקווה והאופטימיות –     

"ואפשר לראות את התקווה כמין עוגן, שנזרק מתוך קיום חנוק ונואש לעבר עתיד טוב וחופשי יותר. לעבר מציאות שעדיין איננה קיימת, שרובה עשוי ממשאלות לב. מדמיון. העוגן נזרק ונאחז בקרקע העתיד, והאדם, ולפעמים חברה שלמה, מתחילים למשוך את עצמם אליו.

זה מעשה אופטימי: היכולת להשליך את העוגן הדמיוני אל מעבר לנסיבות המוחשיות והשרירותיות מעידה על כך שבנפשו של האדם שמעז לקוות יש עדיין מקום אחד שהוא חופשי. מקום שאיש לא הצליח לדכא אותו, ולא לזהם"

– דויד גרוסמן

ולא רק הוא. לאורך כל שנות התרבות האנושית אפשר למצוא את מי שהבין את העוצמה והגבורה האנושית בלקיחת האחריות הכבירה הזו על יצירת חיינו ותיקון עולם מתוך תקווה ושאיפה לאמיתי, ליפה ולטוב. הנה למשל קטע יפיפה מתוך סדרת ספרי שר הטבעות של ג', ר, ר, טולקין. אפשר לראות את היצירה הזו כאלגוריה על חיינו, על בחירה בין טוב לרע, על הכוח המשחית ועל המרד והגבורה שאנחנו יכולים וצריכים לגלות. הקטע הזה לקוח מתוך הספר השני בסדרה, "שני הצריחים". כאן, שני ההוביטים הקטנים סם ופרודו נמצאים בלב המאפליה. הם לקחו על עצמם את המשימה הבלתי אפשרית להשמיד את טבעת האופל וכך להציל את העולם. אך בשביל זה הם חייבים להגיע למקום היווצרות הטבעת, בלב האפלה, מוקפים בצבא האויב, בהר האופל כדי להשליך את הטבעת פנימה ולהרוס אותה. בהחלט לא תפקיד לאיכרים פשוטים וקטנים כמו ההוביטים. ובכל זאת, דווקא הם אלו שעומדים במשימה הכבדה הזו, כי העוצמה קיימת בכולנו, למי שמסכים להכיר בה ולממש אותה. והנה שם, בלב צבא האופל, כשהם מפחדים להתגלות וכשהכול נראה יותר מדי והייאוש מרים ראש, סם פונה לפרודו ואומר:

סם: "זה כמו בסיפורים הגדולים, מר פרודו. אלה שבאמת חשובים. מלאי חושך וסכנה הם היו. ולפעמים לא רצית לדעת את הסוף. כי איך יכול להיות שהסוף יהיה טוב? איך אפשר שהעולם יחזור להיות כפי שהיה כשכל כך הרבה רע קרה? אבל בסופו של דבר, זה רק דבר חולף, הצל הזה. אפילו החושך חייב לחלוף. יום חדש יבוא. וכשהשמש תזרח היא תזרח חזקה יותר. אלה היו הסיפורים שנשארו איתך, שאמרו משהו, גם אם היית קטן מכדי להבין מה. אבל אני חושב, מר פרודו, שעכשיו אני מבין. לאנשים בסיפורים האלה היו הרבה הזדמנויות לוותר, אבל הם לא עשו זאת. הם המשיכו ללכת, כי הם נאחזו במשהו. שיש טוב בעולם הזה, ושווה להילחם בשבילו".

שם, כשהציץ בין ענני הסערה, ראה סם כוכב לבן מנצנץ. יופיו היכה בליבו, בעודו מרים את מבטו אל מחוץ לארץ העזובה, והתקווה שבה אליו. או אז הוא הבין כי בסופו של דבר הצל הוא רק דבר קטן וחולף ומעבר לו תמיד היה ותמיד יהיה אור ויופי נשגב, מעבר להישג ידו של הצל.

אם כך, נסיים בתקווה גדולה ונבחר בגבורה ובאומץ להאמין בה ולהגשים אותה –

יהיה טוב

 דיוויד ברוזה ויונתן גפן (בגרסת הופעה מדהימה במצדה משנת 1999)

אני מביט מהחלון

וזה עושה לי די עצוב

האביב חלף עבר לו

מי יודע אם ישוב

הליצן נהיה למלך

הנביא נהיה ליצן

ושכחתי את הדרך

אבל אני עוד כאן

ויהיה טוב

יהיה טוב, כן

לפעמים אני נשבר

אז הלילה

הו הלילה

איתך אני נשאר

ילדים לובשים כנפיים

ועפים אל הצבא

ואחרי שנתיים

הם חוזרים ללא תשובה

אנשים חיים במתח

מחפשים סיבה לנשום

ובין שנאה לרצח

מדברים על השלום

ויהיה טוב

יהיה טוב, כן

לפעמים אני נשבר

אז הלילה

הו הלילה

איתך אני נשאר

שם למעלה בשמיים

עננים לומדים לעוף

ואני מביט למעלה

ורואה מטוס חטוף

ממשלות וגנרלים

שחילקו לנו את הנוף

לשלהם ולשלנו

מתי נראה ת'סוף

הנה בא נשיא מצרים

איך שמחתי לקראתו

פירמידות בעיניים

ושלום במקטרתו

ואמרנו בוא נשלימה

ונחיה כמו אחים

ואז הוא אמר קדימה

רק תצאו מהשטחים

ויהיה טוב

יהיה טוב, כן

לפעמים אני נשבר

אז הלילה

הו הלילה

איתך אני נשאר

עוד נלמד לחיות ביחד

בין חורשות עצי זיתים

ילדים יחיו בלי פחד

בלי גבולות בלי מקלטים

על קברים יפרח העשב

לשלום ואהבה

מאה שנים של חרב

ועוד לא אבדה התקווה

כי יהיה טוב

יהיה טוב, כן

לפעמים אני נשבר

אז הלילה

הו הלילה

איתך אני נשאר

אני מביט מהחלון אולי מגיע יום חדש

(יהיה טוב, כן)

לשירים נוספים, חפשו ביוטיוב את רשימת ההשמעה שירי יגון ותקווה.