מדוע המין האנושי כה אלים?

לקראת הרצאה של פרופסור אבשלום אליצור על חוקרת השימפנזים ג'יין גודול, שנפטרה לא מזמן, ועל השאלה למה המין האנושי כה אלים חשבתי שיגיע הזמן לפתוח את השאלה המרתקת הזו. נתחיל עם מה שכותב אבשלום אליצור על הנושא:

ג'יין גודול, שהלכה לעולמה בשיבה טובה, היא סיפור ייחודי במדע. נערה אנגלייה חסרת השכלה אקדמית מצאה עצמה לפני חמישים שנה בשמורת טבע בטנזניה למחקר בן כמה חודשים על השימפנזים. המחקר הזה נעשה משימת חייה. היא נעשתה דמות בינלאומית וסמל למאבק למען כדור הארץ, ונגד העריצות והמלחמות.
זה התחיל בתגליות מפתיעות שעשתה בג'ונגל על אורח-החיים והאינטליגנציה של בני-דודינו. הם ממש לא צמחונים ונוהגים לצוד בקבוצה, והם יודעים ליצור כלים ולשפר אותם. עוד ועוד הקבלות בינינו לבינם התגלו במרוצת השנים. הקהילה המדעית קיבלה את ממצאיה בהתרגשות, אבל גם העירה על כמה מחדלים במחקר שמדען בעל הכשרה מקצועית לא היה עושה לעולם. להקת שימפנזים בג'ונגל שמקבלת אספקת בננות קבועה, למשל, אינה יכולה להיחשב כלהקה טבעית.
ורק אחרי עשרים שנה גילתה האישה המקסימה והנועזת לחרדתה שהבן-דוד הזה דומה לנו בעוד דבר. הוא מסוגל לרצוח את בני מינו ולפעמים לאכול אותם. היא תיעדה במשך כמה שנים הכחדת להקה שלמה של שימפנזים שנפרדה מלהקת-האם שלהם. הרוצחים חלקו מטען גנטי משותף עם הנרצחים.
מה זה אומר עלינו, החולקים קרוב ל-98% גנים עם בן-הדוד הצרחני הזה? הרבה, ואנחנו עדיין מעכלים. שתי נשים נוספות, דיאן פוסי ז"ל ובירוטה גלדיקאס, עשו מחקרים מקבילים בשני קרובינו האחרים, הגורילה והאורנגאוטן, יחד עם צוותים נוספים ברחבי העולם, והתמונה העולה בהדרגה היא מורכבת, מרתקת, ועדיין לא ברורה עד הסוף. מה חזק יותר: הגנים או הסביבה? מה עושים עם הרוצח הקדמון שבתוכנו?

בהקשר הזה חייבים להזכיר גם את העבודה של פראנס דה ואל. גם הוא חקר קופי אדם, אבל מסוג בונובו וגם הוא נפטר לא מזמן בשנת 2024. הבונובואים, כמו השימפנזים, זהים לנו ב-98% מהגנים. אבל שלא כמו השימפנזים או הגורילות, אצלם לא רואים רצח בתוך המין. ההפך, אפשר לומר שהם ההיפים של קופי האדם. יש להם חברה מטריארכלית, זאת אומרת, חברה שנשלטת על ידי נשים ואצלם סקס הוא דבר שבשגרה. כל פעם שיש עימות המנהיגה מרימה את ידה וכולם פותחים בעשיית מין נמרצת. נראה שהשיטה הזאת עובדת, כי הם בין המינים היותר שלבים שיש בטבע..

כל זה לא אומר שאין בכלל עימותים אגרסיביים בין הבונובואים. בונובו זכרים אכן עוסקים בתוקפנות בין זכרים, לעיתים בעוצמה רבה, ואף יותר מזכרי השימפנזים. אך לרוב מדובר במריבות קצרות מועד, אחד על אחד, ולא באלימות קטלנית, והם לעיתים רחוקות כופים מינית את עצמם על הנקבות כמו שעושים שימפנזים. במקום זאת הבונובו משתמשים בפעילות מינית תכופה ומגוונת (שפשוף אברי המין, מין אוראלי, וכו' גם בקרב זכרים עם זכרים ונקבות עם נקבות) ובקשרים חברתיים חזקים בהובלת נשים כפתרון סכסוכים עיקרי, מה שהופך אותם לפחות קטלניים בסך הכל משימפנזים למרות שיעורי תוקפנות גבוהים. מחקרים ביערות קונגו, מקום מושבם של הבונובו, מראים שנקבות הבונובו יוצרות בריתות חזקות, המסייעות לשלוט בתוקפנות הגברית, ליצור היררכיה חברתית בהן הנקבות יותר חשובות מהזכרים וכך יוצרות חברה הנשלטת על ידי נשים שבה מין מפיג מתחים, בניגוד לאלימות הקטלנית הנשלטת על ידי זכרים של שימפנזים. הבריתות בין הנקבות כה חזקות עד שגם אם קבוצות בנובו שונות, שלא מכירות אחת את השניה, נפגשות, הנקבות מיד יעזרו זו לזו בבריתות כדי לשלוט על תוקפנות הזכרים. הנה סרטון שמדגים זאת

המקרה של הבונובו גורם לי לחשוב שלא חייב שיהיה רצח בתוך המין ושאולי הסיבה שהמין האנושי כה אלים זה עניין תרבותי. כשבודקים את הדתות השונות בכדור הארץ מגלים שרובם המכריע אוסר ומטיף נגד עירום, ומין חופשי ובאותה נשימה גם מטיף לדיכוי נשים. נראה שהדתות התפתחו בין השאר כדי לשלוט על עניין המין והילודה. אולי דווקא בגלל שהדתות התפתחו ואסרו על מין חופשי, התרבות האנושית הדרדרה לאלימות גוברת. יש מחקרים אחרים בפסיכולוגיה שמראים שאכן כשמסתירים מאיתנו משהו, הוא הופך ליותר נחשק. כך שהרעיון הזה לא משולל בסיס. מאוד יכול להיות שככל שהחוקים להסתרת עירום ונגד מין חופשי הלכו והתהדקו, המין האנושי הפך ליותר ויותר אלים.

פראנס דה ואל, גילה עוד עובדה מעניינת שקשורה לבסיס האבולוציוני של מוסר והגינות. בניסויים אחרים שני קופים (אני לא זוכר את סוג הקופים) צריכים לבצע משימה ואם הם מצליחים הם מקבלים פרס. אבל בעוד הפרס של אחד מהם הוא לקבל אוכל נחשק כמו ענבים, הקוף השני כפרס מקבל אוכל רגיל. התוצאה היא שככל שהזמן עובר הקוף שמקבל אוכל רגיל ורואה שחברו מקבל אוכל נחשק מתחיל להתעצבן על חוסר ההגינות. כאן קורה הדבר המעניין. מסתבר שלפעמים הקוף שמקבל את הענבים רואה את הכעס של חברו לתא השני ונותן לו, מרצונו החופשי חלק מהענבים שלו.
צריך להדגיש, שהם נמצאים בתאים אחרים והקוף הכועס לא מאיים עליו. הקוף עם הענבים היה יכול להמשיך לאכול אותם ולהתעלם מחברו, אבל הוא בוחר לעזור לו כי הוא מבין את חוסר ההוגנות שבעניין. זאת דוגמה מדהימה להראות את הבסיס האבולוציוני של הגינות ומוסר. פראנס דה ואל נתן הרצאת טד מרתקת על נושא זה ושם ניתן לראות סרטונים מתוך המחקרים המקוריים: