קיצור תולדות המערב – הערכים של העידן המודרני

כבר בשנת 2015 כתבתי פוסט בבלוג שלי, חופשי ומאושר (ז"ל), על כך שיש בעיה בישראל ובכל העולם המערבי. מערכת החינוך הממלכתית לא מחנכת כמעט לערכים המודרניים שעיצבו ומעצבים אותנו ואת העולם המערבי בו אנו חיים (מקסימום קצת לימדה אזרחות וגרמה לתלמידים לשנן חומר למבחן הבגרות, אבל זה לא חינוך לערכים אלא לימוד חומר למבחן). במצב כזה קל להבין מדוע הרבה אנשים מרגישים שהם חיים בריק ערכי ומדוע ישראל, והעולם כולו, עוברים תקופה של פופוליזם ושל היחלשות הדמוקרטיה. לא יאמן שאנשים שאמורים להיות נבחרי ציבור במדינה דמוקרטית יגידו אמירות כל כך מוטעות כמו שהחלשת הרשות השופטת מקדמת את הדמוקרטיה כי הכנסת והממשלה הן רצון העם ולא יכול להיות ששופטים שלא נבחרים על ידי העם יוכלו לבטל חוקים ותקנות. אבל כדי להבין למה הטיעון הזה מוטעה מיסודו חייבים להכיר את הערכים המודרניים על פיהם הדמוקרטיה עובדת. כי דעות יש לכולם ולכולן, אבל כדי להבין מה עומד בבסיס המציאות חייבים לחפור לעומק. אז, שוב, הגיע הזמן לנסות ולהשלים את מערכת החינוך הלקויה ולהסביר מהם הערכים העקריים שמעצבים את חיינו. הגיע הזמן לתקן את המעוות, להכיר מהם הערכים שמהם התפתחה התרבות המערבית ולהחליט האם אנו בוחרים בהם? אם התשובה חיובית, יש לה השלכות ואנו צריכים לקחת אחריות ולהתחיל לחיות ולכוון את המדינה על פי הערכים הללו.

הכל התחיל מהרנסאנס. אחרי 1500 שנים של ימי הביניים, לפתע, במדינות אירופה, התרחש מעשה מופלא, מעשה של התחדשות – הרנסאנס. המהפכה החברתית הגדולה הזו החלה לפני כ-500 שנה ואנו צאצאיה וממשכיה. ראשית המהפכה היתה בהיחלשות הדת הקטולית ובמהפכה המדעית והמשך המהפכה כונתה תקופת הנאורות. בזכות המהפכה המתמדת הזו התפתח המדע, הוקמה ארצות הברית, העבדות הוחרמה, שוויון ניתן לנשים, שוויון ניתן להומוסקסואלים, הוקמו מדינות חדשות ובהן גם ישראל, חודשה הדמוקרטיה, נוצר הליברליזם, הדת נחלשה והתפתח האתאיזם, הסוציאליזם והקפיטליזם. אי אפשר להמעיט בחשיבות המהפכה הזו. כל העולם המערבי שאנו מכירים היום ובתוכו גם ישראל, הוא תוצאת המהפכה הרדיקלית הזו. ובכל זאת, רוב הציבור בארץ ובמדינות המערב בכלל יודעים מעט מאד על המהפכה הזו ועל הערכים שהיא מייצגת.

הרעיון מאחורי המהפכה הוא העוצמה האדירה שיש ביצור האנושי. אחרי ימי הביניים בהם הנצרות הטיפה לאדם עד כמה הוא קטן, חוטא וחסר כל ערך, היתה היזכרות בעוצמה האנושית ובפוטנציאל הגלום באדם. במילים מודרניות אפשר לומר כך, אנחנו חיים פעם אחת, יש לנו מוח מספיק מפותח לדעת זאת, לחשוב, לדמיין, לעשות הפשטות, להסתכל על הדברים במבט על, ליצור יצירות חדשות יש מאין, להיות מודע לסביבה ולעצמו והכי חשוב, לבחור. היכולות הללו פותחות בפנינו פוטנציאל עצום שאנחנו רק מתחילים להבין. כדאי שנעשה משהו עם כל העוצמה הזו בתקופת החיים הקצרה שלנו. זהו האידיאל אליו אנו שואפים. כל האירועים ההיסטוריים שהוזכרו קודם הם דרכים שונות בהם המין האנושי מנסה להתקרב אל האידיאל הזה. משום שזהו אידיאל, אנחנו עדיין רחוקים מלחיות בעולם שהצליח לממש אותו ולכן כל מהפכה מקרבת אותנו צעד נוסף לעבר האידיאל ומסע זה נמשך גם בימינו וגם בעתיד לבוא. אנחנו, אם נרצה ואם לא, חלק מהמהפכה המתמדת הזו. כל שלב לאורך המסע הזה היה מלווה במאבק, לעיתים אלים מאד ולעיתים אלים פחות, אך עם הזמן המאבקים הללו הצליחו וקידמו את התרבות האנושית לעבר מימוש האידיאל. יכול להיות שמדובר במסע שלא יסתיים לעולם, אך העיקר בו היא הדרך והקפיצות שהחברה האנושית עושה בכל מאבק שמצליח.

חלק חשוב בחינוך הוא לא רק ללמד חומר יבש אלא להראות את הרלוונטיות שלו לחיים ולחוות את הרעיונות. האומנות היא כלי מצויין בשביל לעשות זאת, אך כמובן שמערכת החינוך לא עושה זאת כלל. הנה דוגמה לתמונה שרצה בפייסבוק ומעבירה את החווייה של העוצמה והפוטנציאל העצום של האדם כשהיא משווה בין האדם לבין סופרמן שכלוא באזיקים ושואלת שאלה שקשורה לחיים היומיומיים של רובינו: איך זה מרגיש להיות תקוע בעבודה רגילה כשאתה יודע את הפוטנציאל האמיתי שלך?

בתחילת הדרך היו את הפילוסופים שהעזו להטיל ספק והעזו לחשוב שליחיד יש מספיק כוח להבין הכל, לערער על מסורות, על מורים, על כמרים ועל ציוויים אלוהיים ובמקומם להתחיל ולחקור לבד את העולם ואת עצמם. פילוסוף מרכזי שכזה שהבין את חשיבות הטלת הספק היה פרנסיס בייקון שהציע שכדי להתקרב לאמת וכדי להבין את העולם צריך להטיל ספק בכל ולתת לטבע להכריע מה נכון ומה לא. כך ננקה את כל הרעיונות, התקוות והמסורות שמסתירות או מעוותות את האמת ונישאר רק עם התיאוריות שהצליחו לעמוד בניסוי. כך נחשוף את האמת, על ידי ניקוי האשליות מדרכנו. במקום שאנחנו נקבע מה אמיתי רק מתוך הציפיות שלנו והאמונות שלנו שיכולות להיות כוזבות, ניתן לטבע להראות לנו מה אמיתי בעזרת עריכת ניסויים קפדניים. אולי הרעיון הזה נשמע היום טריוויאלי, אבל כשהוא הוצע הוא היה מהפכני. הוא עירער על כתבי הקודש למשל וטען שצריך להטיל גם בהם ספק ולבחון כל טענה על העולם בעזרת ניסוי קפדני. בייקון בעצם טוען שבגלל שיש לנו כל כך הרבה עוצמה מחשבתית, מאד קל לנו לעבוד על עצמנו ולחיות באשליות, לכן אנחנו חייבים מקור חיצוני כדי לדעת מה אמיתי ומה שקרי. אנחנו חייבים לפתח שיטה כיצד נבין מתוך הטבע עצמו, איזה רעיון שלנו נכון ואיזה רעיון לא עומד במבחן המציאות. לשיטה הזו אנו קוראים היום, השיטה המדעית.

כך ההזכרות הזו שיש לאדם יכולות ועוצמות הובילה לאומץ להטיל ספק בכל ולהתחיל לחקור את הטבע ואת עצמך. מאד מהר התוצאות החלו להגיע. לתוצאות הללו אנו קוראים המהפכה המדעית. קופרניקוס מערער על הנצרות ומציע שלא כדור הארץ, אלא השמש במרכז, גלילאו משכלל את הטלסקופ ומראה שאכן נגה סובבת סביב השמש ולכן כנראה שגם כדור הארץ, קפלר ממשיך לעדן את הרעיון ולהוסיף לו מתמטיקה ואז מגיע ניוטון ומאחד את הכל תחת תיאוריה יפיפה אחת – המכניקה. שלוש משוואות שמתארות כמעט את כל התופעות שהם יכלו למדוד אז. פשטות, אלגנטיות ויופי מנוסחים כמשוואות מתמטיות שהאדם פיתח. כמה עוצמה יש ביצירתיות האנושית! לפתע אפשר לחזות את תנועות הפלנטות, לתכנן טילים ולהנחית אדם על הירח. והכל התחיל מתוך הזכרות בעוצמה של האדם ובאומץ להטיל ספק בכל ולחקור בעצמנו את העולם. אנשים כמו דארווין, פרויד ואינשטיין המשיכו מאז למרוד במה שידוע ומקובל, להטיל ספק ולהרחיב את תמונת עולמנו ולגלות עוד טפח של המציאות. הכרנו בבורות שלנו ומאז התחלנו לצבור ידע אמיתי אודות העולם במסע ארוך, צעד אחר צעד שממשיך עד ימינו, חושף עוד ועוד סודות על טיב המציאות המסתורית שלנו.

הפיסיקאי האמריקאי ריצ'רד פיינמן סיכם את המהפכה המדעית ואמר "אני מעדיף שיהיו שאלות שאי אפשר לפתור אותן מאשר תשובות שאי אפשר לערער עליהן".

ההצלחה המסחררת של המהפכה המדעית ושל המכניקה של ניוטון הראתה שההנחה של הפילוסופים היתה נכונה. המדע והאומנות מהווים דוגמה מאלפת עד כמה כדאי לתת דרור לעוצמה האנושית וכמה פוטנציאל מתחבא ביצור האנושי. בעקבות ההצלחות הללו החלו קריאות של פילוסופים לתת לכל אדם הזדמנות לממש את העוצמה הטמונה בו. כך, מתוך האידיאל של העוצמה האנושית אנחנו מגיעים לערכים. ערך הוא רעיון שהחלטנו שהוא כל כך חשוב עד שאנו מנסים לחיות את חיינו על פיו. למשל, לפי האידיאל, לכל אדם יש עוצמה אדירה, לכן צריך לתת לכל אדם את האפשרות לחוש בעוצמה הזו ולממש אותה, כל עוד הוא לא פוגע ביכולת של אדם אחר לממש את עוצמתו. הנה הגענו לערך החירות. הרעיון הזה של לתת לכל אדם חופש כדי שיוכל לממש את עוצמתו נשמע לנו כל כך חשוב עד שהחלטנו שאנו צריכים לחיות על פיו. גם ברמה האישית וגם ברמה של החברה כולה.

אפשר להבין למה רעיון החופש קיבל חשיבות כה גדולה. תארו לעצמכן ציפור שגדלה בכלוב כל חייה ולא יכולה לפרוס כנפיים ולהתעופף ממנו הרחק גבוה בשמים, איזה ביזבוז משווע של יכולות! האם היא תהיה מאושרת בכלוב תוך ידיעה שיש לה את היכולת לעופף, לו רק יאפשרו לה? הנה היא מזיזה מדי פעם את כנפיה, מתחילה להתרומם ואז נתקעת בגג בכלוב ונופלת לקרקעיתו בכאב. כמה פעמים היא תנסה לעוף עד שהיא תתיאש? כך גם האדם, בעל עוצמות אדירות ולכן צריך לשחרר אותו מהכלוב ולתת לו לפרוס כנפיים ולהתעופף מעלה מעלה עד היכן שהוא יוכל להגיע. אחרת אנחנו סוגרים אותו, מייאשים אותו וגורמים לו לחוש קטן וחסר חשיבות.

גרפיטי שמזכיר לנו את חשיבות ערך החופש ובמה הוא מתבטא, כמו למשל חופש הביטוי, חופש הדת, חופש המחשבה.

ערך נוסף שאמור להבטיח את ההתעופפות הזו הוא ערך שוויון ההזדמנויות. אם לכל אדם יש עוצמה אדירה, לא יכול להיות שיהיה אדם אחד שיוכל לממש את העוצמה הזו ואדם אחר שלא יוכל לממש זאת. צריך לתת הזדמנות שווה לכל אדם ללא קשר למוצאו, דתו, מינו, גילו, כמות הממון שלו, כמות הכוח שלו, צבע עורו, מוצאו וכדומה. כל תכונה שכזו מתגמדת לעומת העוצמה האדירה שיש באדם ולכן לא רלוונטית. אם נחזור שוב לדוגמת הציפורים בכלוב, לכל ציפור יש כנפיים ולכל ציפור יש את היכולת לעוף, ללא קשר האם יש לה מקור ארוך או קצר וללא קשר לצבע הנוצות שלה וטיב השירה שלה ולכן כל ציפור צריכה להשתחרר מהכלוב ולא רק מין מסויים של ציפורים בעלות נוצות יפות. הדבר החשוב הוא היכולת לעוף המשותפת לכל הציפורים. אצל האדם היכולת המשותפת הזו היא העוצמה המחשבתית. אין הרבה חשיבות להיכן נולדת, למשל, מה שחשוב הוא שכיצור אנושי יש לך עוצמה מולדת שמגיעה מתוך יכולת המוח המפותח שלך. לכן המסע הזה לעבר האידיאל של מימוש היכולות האנושיות לא מוגבל לעם מסויים, למדינה מסויימת או לדת מסויימת. זו משימה בה כל המין האנושי יכול לקחת חלק. המסע הזה חוצה תרבויות, עמים ומדינות ושותף לו המין האנושי כולו. מכאן גם שאסור לתת יותר מדי חשיבות לתכונות פעוטות הערך, בינהם גם למוצא שלך, למקום הולדתך, לעם אליו אתה שייך, לדת ולנורמות ומנהגים שבמקרה נולדתם לתוכם.

האידיאל והערכים הללו מאתגרים אותנו. במרבית ההיסטוריה של המין שלנו חיינו בשבטים קטנים ולוקליים, ללא צורך לחשוב בגדול על המין האנושי כולו. אבל כעת, אנחנו מאתגרים את עצמנו ומבינים שיחסית לעוצמה שיש בכל אדם, כל השאר מתגמד. המסקנה היא שאין הבדל מהותי בין קבוצה אנושית אחת לאחרת. אין משהו מיוחד ושונה דווקא בשבט שלך. אנחנו מאותגרים לאחד בין כל בני האדם כדי לנסות ולחיות בהרמוניה אנושית גדולה. ליצור תרבות אנושית גדולה בה הכל אפשרי וכל אדם מודע לעוצמות שלו ומוצא דרכים לממש אותן. האם אנחנו מסוגלים לכך? זו שאלה מצויינת שאין עליה עדיין תשובה, אבל יש תחום אחד שבו באופן יחסי יש שיתוף פעולה גלובלי רחב היקף ללא חשיבה שבטית לוקלית. תחום המדע פתוח לכל המדענים מכל רחבי העולם ומייצר שיתופי פעולה פוריים ביניהם ללא קשר מה מוצאם. במאיץ החלקיקים בצרן שבשוויץ, לדוגמה, עובדים קבוצות מדענים מרוב מדינות העולם (כולל ישראל ואירן למשל) ומשתפים פעולה כדי להבין ממה בנוי החומר. כשנזכרים שהמדע הוא בדיוק תוצר של האידיאל והערכים הללו, לא פלא שדווקא שם אנו רואים שיתופי פעולה כלל עולמיים ומתן דגש למסע האנושי להבנת המציאות עם מינימום חשיבה שבטית. יפה לראות שבגדול גם התוצר הפרקטי של המדע – הטכנולוגיה, מחבר ומאחד בין בני האדם (טיסות בין אטלנטיות, סלולרי ורשת האינטרנט לדוגמה).

הערכים הללו עשו טלטלה בעולם המערבי. עד אז חיינו בחברה מלוכנית, יש אדונים ויש משרתים, יש מלך ויש נתין, יש מי שחי בביבים ויש מי שקיבל זכויות יתר מאלוהים. בעקבות ההכרה בערכים הללו החלו הפיכות ומהפכות כדי שנוכל להגיע למצב בו כל בני האדם חופשיים ושווי זכויות במימוש עוצמתם. לשם כך הגדרנו חוקים ומשטרים חדשים. ביטלנו את המלוכה, ביטלנו את זכויות היתר של האדונים וקבענו שוויון בפני החוק ומנענו מהמושלים את היכולת לצבור כוח רב מדי (לפחות ניסינו..). הכלים החשובים שפיתחנו לשם כך הם הדמוקרטיה, הפרדת הרשויות וחוקים ששומרים על זכויות האדם. הדמוקרטיה מנסה לדאוג לכך שיהיה יותר כוח לאזרח ופחות כוח לשליט. הפרדת הרשויות לרשות מחוקקת, רשות מבצעת ורשות שופטת גם כן מונעות הצטברות של יותר מדי כוח בידיים של השליטים. זוהי שיטה שיוצרת איזונים ובלמים כך שכל רשות מאזנת ובולמת את האחרת ואין רשות אחת עם כוח בלתי מוגבל.

אך כלים אלו לא מספיקים כדי להבטיח את ערכי החופש ושוויון ההזדמנויות. הדמוקרטיה עצמה היא כלי חשוב אך לא מספיק. צריך להוסיף לה חוקים המגינים על זכויות האדם כמו הזכות לחיים, לכבוד וכמובן הזכות לחופש ושיוויון הזדמנויות. כך אנו מגיעים למשטר הרווח של מדינות המערב בימינו וגם של מדינת ישראל – הדמוקרטיה הליברלית.

הראשונים שעשו זאת היו האמריקנים, עם הקמת ארצות הברית וכתיבת החוקה הליברלית שלה. הם מצאו שיטה גאונית כיצד לקחת אידיאל וערכים מופשטים ולהפוך אותם לחוקים מעשיים המגינים ונותנים זכויות לאזרח היחיד. החוקה היא אוסף עקרונות שמשקפים את האידיאל ואת ערכי החופש ושוויון ההזדמנויות. הם מעל כל שאר חוקי המדינה וכל חוק אחר חייב להישמע להם. אם יש חוק שנוגד את החוקה, משמע שהוא נוגד את האידיאל ואת הערכים ולכן הוא מבוטל. אני חושב שחוקה היא רעיון מבריק וכדאי שגם בישראל נפתח אחת משלנו (בתקווה שגם היא תשקף ערכים אלו ואת העקרון של מדינה דמוקרטית-ליברלית לעם יהודי). כרגע מה שמחליף בישראל את החוקה הם חוקי היסוד ששומרים על הערכים והאידיאל שבבסיס התרבות המודרנית וכל שאר החוקים צריכים להישמע להם.

בעקבות ההצלחה של הקמת ארה"ב התחוללה גם המהפכה הצרפתית ובעקבותיה עוד ועוד מדינות עברו את המהפך הזה לעבר הערכים הליברליים הללו. חלק מהמהפכות הללו הצליחו מיד ולחלק לקח הרבה זמן (לצרפת, למשל, לקח מאה ומשהו שנים מאז המהפכה הצרפתית עד שהם הצליחו להתייצב כדמוקרטיה ליברלית). לסיום, כדאי להזכיר שקיום מדינת ישראל התאפשר ומומש הרבה בזכות הערכים והרעיונות הללו. הרעיון של תיאודור הרצל להקים מדינה ליהודים לא הגיע במקרה. הוא צמח בתוך הרעיונות הללו של חופש והגדרה עצמית ובתקופתו עמים שונים החלו להגדיר את עצמם ולדרוש לעצמם מדינה ריבונית חופשית. מדינה לעם היהודי היא עוד מימוש של ערכי החופש ברמה של עם שלם שדורש שיתנו לו להחליט בעצמו כיצד לחיות. הציונות צמחה מתוך האידיאל והערכים הללו ולכן אפילו עוד לפני קום המדינה, לדוגמה, השוויון בין המינים של החלוצים והחלוצות היה גדול, באופן יחסי לאותה תקופה, ומיד עם קום המדינה היה ברור שהיא תהיה מדינה דמוקרטית ליברלית של העם היהודי. מדינת ישראל צמחה מתוך האידיאל והערכים המודרניים של תרבות המערב ואנו צריכים לשמור על כך שצביון המדינה של היהודים ימשיך להיות חלק מהתרבות הזו גם בעתיד לאורך המסע הארוך של המין האנושי למימוש האידיאל.

עכשיו אפשר לראות בקלות את הבעייתיות הרבה של המהפכה השיפוטית שמציעה הממשלה הנוכחית. נקח לדוגמה את פסקת ההתגברות. אם הכנסת יכולה להתגבר על כל קביעה של בג"צ ברוב של 61 חברי כנסת, איך בית המשפט יכול לרסן את השלטון?
אם נזכר שלממשלה תמיד יש רוב של לפחות 61 חברי כנסת, אז ברור שבעזרת חוק התגברות שכזה הממשלה יכולה לעשות מה שהיא רוצה. מנענו ממערכת המשפט את הכוח לאזן ולבלום את הרשות המבצעת. במילים אחרות, בעזרת חוק ההתגברות הממשלה מאשרת לעצמה להיות עם כוח בלתי מוגבל. אתם יודעים איך קוראים לשלטון בו לממשלה יש כוח בלתי מוגבל?
התשובה היא כמובן דיקטטורה.
אבל רגע, הרי זה בדיוק מה שניסינו למנוע! אנחנו לא רוצים לחזור אחורה וליצור דיקטטורה, אפילו אם זו דיקטטורת הרוב. דיקטטורה כזו, יש לה כוח בלתי מוגבל והיא יכולה להחליט מה שהיא רוצה, ממש כמו המלכים מימי הביניים. ללא מערכת משפט חזקה אין הגנה על האדם הבודד. מה ימנע מהממשלה להעביר חוקים שפוגעים בחירות שלך או את שוייון ההזדמנויות שמגיע לך? מה ימנע מהממשלה להעביר חוקים שמבטלים את הבחירות למשל? בדיוק בשביל זה פיתחנו את שיטת האיזונים והבלמים. יש חוקה או חוקי יסוד שמשקפים את הערכים והאידיאל וכל חוק או תקנה אמורים להיות כפופים אליהם. התפקיד של בג"צ הוא לבחון מבחינה חוקתית האם החוקים והתקנות שהממשלה מעבירה אכן עומדים בערכים של החברה כפי שהם משתקפים בחוקי היסוד ואם לא חייבים לבטל או לשנות את החלטות הממשלה. כעת גם ברור מדוע שופטי בג"צ אינם צריכים להיבחר. תפקידם אינו לחוקק חוקים או לבצע את רצון העם. תפקידם הוא לשמור על האידיאל והערכים של החברה לפי בדיקה משפטית מדוקדקת ושקופה של האם חוקים שהממשלה מעבירה אכן עומדים בחוקי היסוד של המדינה.

יש כאן הבנה שיש משהו חשוב יותר מעבר לממשלה ולכנסת המכהנים ואפילו מעבר להחלטת הרוב. אלו הרי רק כלים כדי שנוכל לממש את הערכים והאידיאל המודרניים. בהיסטוריה מוכרים המקרים בהם החלטת רוב דמוקרטית חיסלה את הדמוקרטיה ואת הערכים בבסיסם. נראה שמאד קל למין האנושי להתדרדר אחורה ולחזור לימים חשוכים (עליית הנאצים לשלטון, הונגריה, רוסיה וטורקיה הן רק חלק מהמקרים הללו). הבנה נוספת שיש כאן היא שהכוח משחית בני אדם וככל שיהיה לאדם או לקבוצה יותר כוח מאשר לאחרים, בסופו של דבר הכוח יתורגם להשחתה ולפגיעה בבני האדם האחרים חסרי הכוח. פגיעה ביכולתם להתחבר לעוצמות האינסופיות שלהם, פגיעה בחופש ובזכויות שלהם ובסופו של דבר פגיעה נפשית ופיזית. יש אינספור דוגמאות לכך לאורך ההיסטוריה, הן מימי המלוכה ועד לדיקטטורות מודרניות (למשל הפשיזם, הגוש הקומוניסטי, החונטה ששלטה בארגנטינה ועוד ועוד). לכן חייבים קודם כל לשמור על עקרון השוויון בפני החוק, אין אף אדם או קבוצה מעל החוק. כמו שאמר השופט הישראלי אלכס שטיין (מינוי שקידמה, אגב, איילת שקד) בפסק הדין במקרה של אריה דרעי, אנשים רמי מעלה אינם נמצאים מעל החוק, והאזרח הפשוט אינו נמצא מתחתיו. כולנו מרכינים את ראשינו בפני החוק, ואילו החוק אינו מרכין את ראשו בפני איש. מעבר לעקרון השוויון בפני החוק חייבים לשמור על התשתית של הדמוקרטיה הליברלית כדי שהשלטון אכן יממש את הערכים המודרניים שדיברנו עליהם. חוקה או חוקי יסוד אמורים לעשות בדיוק את זה. הממשלה והכנסת חייבים להיות כפופים לחוקי היסוד של המדינה ולכן חייבים גוף אחר שלא כפוף לממשלה או לכנסת שתפקידו לבחון באופן שקוף האם תפקוד הכנסת והממשלה אכן תואמים את חוקי היסוד ואם לא חייב שיהיה לגוף זה את הכוח לכפות על הרשות המחוקקת והמבצעת לתקן או לבטל את החוקים או ההחלטות שפוגעות בערכים ובאידיאל המודרני של החברה. חישבו על זה כך, יש משפט מפרוסם שמקורו כנראה מימי המהפכה הצרפתית שאומר "אני מתנגד בתוקף לדיעות שלך, אבל אני אגן על זכותך לומר אותם, אפילו אם זה יעלה לי בחיי". זוהי דוגמה יפיפיה לכך שיש ערכים ואידיאל שחייבים לכבד ולשמר מעבר לדיעות השונות ומעבר למי שולט ברגע זה. בניגוד לכך, המהפכה המשפטית שהממשלה החדשה מציעה מטרתה לשנות את חוקי היסוד הללו בצורה המנוגדת לערכים של הדמוקרטיה על ידי הרס הריסון שהמערכת המשפטית כופה על הממשלה. כפי שהסברתי, זו היא הפיכה משטרית שתהפוך את ישראל למדינה לא דמוקרטית שלא הולכת יותר על פי האידיאל והערכים המודרניים של תרבות המערב.
האם אנחנו באמת רוצים להגיע למצב שכזה?
בתהליך ארוך שנים המין האנושי לומד להשתחרר מכלוב הציפור כדי לפרוס כנפיים ולממש את העוצמות החבויות בו כדי להגיע אל עבר האינסוף. בדרך הבנו אילו ערכים ושיטת ממשל יעזרו לנו לעשות זאת. האם אנחנו רוצים לוותר על כל זה?
(להתעמקות נוספת בבעיתיות של הרפורמה השיפוטית ראו את הפוסט סכנה מוחשית לדמוקרטיה הישראלית).

קידמה

עד כה הצגתי איך בעקבות התעוררות של המין האנושי נוצרה תרבות המערב, התרבות שאנו גאים להיות חלק ממנה ושאחראית במידה לא מבוטלת להצלחת הציונות ולהקמת מדינת ישראל. הראיתי איך בבסיס ההתעוררות הזו יש  את ההבנה שלכל יצור אנושי, ללא קשר למוצאו, מינו, מעמדו, דתו (וכדומה..) יש עוצמה אדירה ולכן צריך להבטיח את זכות המין האנושי כולו לחופש ולשוויון הזדמנויות כדי שנוכל להתחבר לצד האינסופי שיש בנו ולממש את העוצמה שלנו. המסע של תרבות המערב הוא מסע מתמשך כדי להפוך את הרעיונות הרוחניים והפילוסופיים הללו לדרך חיים ערכית ולשיטת ממשל פרקטית שמבטאת את הערכים הללו. לאורך חמש מאות השנים האחרונות הצלחנו להתקדם באופן לא רע בכלל לעבר מימוש האידיאל הזה. התחלנו מההבנה שהאמת אמורה להיות ערך מרכזי ושכלי הטלת הספק הוא כלי מרכזי בחשיפת האמת וההתפתחות האישית. בעקבות זאת הגיעה המהפכה המדעית ועידן הנאורות בו תרבות המערב הבינה שהדמוקרטיה הליברלית היא הכלי הטוב ביותר כרגע לממש את האידיאל והערכים הללו.

מעניין לראות כיצד מסע זה מתפתח. בהתחלה, בעקבות הרעיונות הפילוסופיים והצלחת המהפכה המדעית, היה צריך לשנות את משטר המדינות ממשטרים מלוכניים למשטרים ליברליים כדי להתקרב לאידיאל. בשלב הבא לאחר ששינוי המשטר הצליח אפשר היה להמשיך ולצעוד לאורך המסע כך שהמדינות השונות באמת יבטאו את הערכים הליברליים הללו. בחוקת ארה"ב המקורית לדוגמה, לא היה אזכור על ביטול העבדות, ולמרות כל ההצהרות הליברליות היפות שבה, אפשר היה למכור ולקנות בני אדם בעלי צבע עור כהה ולא היה להם שום זכות שהיא. המצב המביך הזה תוקן רק לאחר 85 שנה לאחר מלחמת האזרחים האמריקאית בשנות השישים של המאה ה-19. בתחילת המאה ה-20 מיעוט נוסף נלחם על זכויותיו – הנשים. מוזר לקרוא למין הנקבי מיעוט (מבחינה מספרית יש מעט יותר נשים מאשר גברים בעולם) אך מבחינת כמות כוח וזכויות הן מיעוט, אפילו בימינו. התנועות הפמיניסטיות נלחמו באנגליה ובארה"ב לקבל זכות הצבעה לנשים. רק בשנת 1919 הוכנס תיקון נוסף לחוקה האמריקאית שמבטיח שכל אזרח ואזרחית אמריקאית זכאים להצביע בבחירות.

זהו מסע איטי שאף פעם לא נגמר וכל צעד בו מלווה בד"כ במרד ומהפכנות. בשנות השישים, כ-500 שנה לאחר ההיזכרות בעוצמת האדם, היה גל מהפכני נוסף שהביא לשוויון הזדמנויות מלא יותר הן לנשים, הן לאפרו-אמריקאים והן למיעוטים נוספים. ביניהם ההומואים והלסביות (וכלל הקהילה הלהט"בית). בנוסף, אז גם החלו להבין שעם היכולות באה גם האחריות. בגלל שלבני אדם יש עוצמה אדירה, אנו חייבים לקחת אחריות על השפעת האדם על סביבתו. כך נוצרו ארגונים לשמירה על הסביבה ועל זכויות בעלי חיים.

העוצמה האנושית מתחילה בכך שהאדם יכול להחליט ולבחור ויכול ליצור את עצמו ואת אישיותו. מתוך ההבנה שמה שחשוב היא היכולת של כל אדם לממש את עוצמתו לפי החלטתו הפרטית, אי אפשר לכפות על מישהו שלא לממש את עצמו ואי אפשר לכפות על אדם שלא יממש את עוצמת האהבה שלו, גם אם זו אינה האהבה הזוגית הרווחת. מתוך האומץ להטיל ספק בכל, אנחנו מטילים ספק גם בנורמות החברתיות שגדלנו לתוכם. באופן טבעי כל אדם בטוח שמה שהוא מכיר זה הדבר הנכון, האמיתי והמוחלט, אך כל מי שמעז להטיל ספק מגלה מהר מאד שההנחה הזו אינה נכונה. בד"כ כל ההתנהגויות שנראות לנו נורמליות וטבעיות הן התנהגויות שרירותיות. קודים חברתיים שהמצאנו לעצמנו במקום מסוים ובתקופה מסוימת. אם נלך למקום אחר או לתקופה אחרת נגלה ברוב המקרים שההתנהגויות שהיו לנו ברורות מאליהן אינן מתקיימות וגם אם רוב האוכלוסייה מתנהגת בצורה מסוימת הדבר לא אומר שכך כולם חייבים לנהוג. חלק מהעוצמה האנושית מתבטא במגוון עצום של רעיונות, רגשות והתנהגויות. נטיות הומוסקסואליות, טרנס-ג'נדריות ואחרות הן אולי מיעוט בקרב האוכלוסייה, אך הן משקפות את המגוון האנושי ואת העוצמה האנושית ולכן יש לכבד אותן.

גאים בחופש – למה מצעד הגאווה חשוב לכולנו

אם כך, בואו ונעזור אנחנו שוב למערכת החינוך ונראה לה איך כן אפשר לחנך לערכים של חופש ושוויון ומימוש העוצמה האנושית על כל גווניה, אפילו כשמדובר בקהילה הלהט"בית. לשם כך הפקתי את הסרטון הבא על מצעד הגאווה בסן פרנסיסקו.

הכלי של הטלת הספק מאד חשוב למימוש האידיאל והערכים הללו. הוא הדרך שלנו להיפתר מאשליות כדי לראות מה אינו אמיתי וגם לעדן ולפתח את עצמנו כך שנוכל לקבל ולחיות עם דעות שונות מהדעות שלנו. כך בתהליך של הטלת ספק ובדיקה מתמדת של הדעות שלנו מול הסביבה אנחנו יכולים להבין מדוע אנו מתנהגים כפי שאנו מתנהגים ולשנות את דעותינו כאשר שוכנענו שהן שגויות. יוצא מזה שאנחנו נהיה תמיד בתהליך של למידה והתפתחות. תמיד יהיו אשליות שנצטרך להתגבר עליהן, תמיד נגלה עובדות חדשות עלינו, על החברה ועל העולם ותמיד נצטרך להמשיך ולחתור למימוש האידיאל. החיים האישיים שלנו והתרבות המערבית כולה הם מסע התפתחות בלתי פוסק בו העתיד אמור להיות יותר מפותח מהעבר. הרבה פעמים נמצא שאנו צריכים לזרוק או לשנות את מסורות העבר כי הטלנו ספק וגילינו אמיתות ותובנות חדשות שלא היו ידועות בעבר. אמיתות ותובנות שיהפכו את המסורות שאנו רגילים להן ללא רלוונטיות ומיושנות. זהו רעיון הקידמה. אך לא מדובר רק בקדמה טכנולוגית, היא רק תוצר לוואי. מדובר בקדמה תרבותית ואפילו רוחנית.

שוב אנו רואים איך האידיאל והערכים הללו מאתגרים אותנו להבין שאם העוצמה שלנו כה גדולה, אנחנו צריכים לממש אותה באופן יצירתי ובכל דרך אפשרית (כל עוד היא לא פוגעת ביכולת של האחר לממש את עוצמתו). המסקנה מכך היא שלמרות הנורמות שחונכנו אליהן, מבחינה תרבותית, הכל אפשרי ועלינו לפרוץ את התבניות והגבולות ששמנו לעצמנו בכדי שנוכל לחוש ולממש את היכולות האדירות שלנו מבלי לשים לעצמנו כלובים מומצאים. זוהי הרדיקליות שטוענת שצריך לעקור מהשורש הרבה מהנורמות והמסורות שגדלנו עליהן ולבנות תרבות חדשה במקומן. אחרת נשים על עצמנו מסגרות מדכאות שלא יתנו לנו לעוף הכי רחוק שנוכל.

נחזור לציפור שלנו, אחרי דורות בכלוב היא למדה מסורות ארוכות כיצד לשרוד בתנאי השבי, אך כעת שיחררו אותה והיא יכולה לצאת מהכלוב. כעת היא צריכה להתחיל לפתח דרך חיים חדשה שתתאים לחיים החדשים שלה בה היא חופשיה ויכולה לעוף אל על. כנראה שהיא תצטרך לזרוק חלקים רבים מהמסורות שהיא למדה ולפתח מסורות חדשות. כך גם אנחנו, בני ובנות האדם, התחלנו לצאת לחופשי כדי לפרוש כנפיים ולממש את העוצמה שבנו. אנחנו עוברים בתהליך איטי מתרבות הישרדותית לתרבות של מימוש העוצמה ולכן סביר להניח שבמהלך הדורות נצטרך לזרוק הרבה מהמסורות שלנו ולבנות מסורות חדשות. בגלל ההתפתחות המתמדת וארוכת השנים שלנו, בבוא היום, נצטרך לזרוק גם את המסורות החדשות הללו ושוב ושוב לבנות תרבות מעודכנת יותר, מפותחת ומתקדמת יותר.

אלו הן עקרי הרעיונות שעומדים בבסיס התרבות המערבית\ מודרנית\ ליברלית (כל התשובות נכונות..) שאנו חלק ממנה. התחלנו מהאידיאל של העוצמה האדירה של האדם, המשכנו לערכים שמנסים לממש את האידיאל, ערכים של חופש הפרט ושוויון זכויות, ראינו כיצד המדע צמח מתוכם וכיצד ניסו להפוך את הרעיונות הפילוסופיים הללו לחוקים ולמשטר ליברל-דמוקרטי שמצליח לממש אותם באופן חלקי ולתפקד בעולם האמיתי וסיימנו עם חשיבות הטלת הספק והרדיקליות ועם החזון של רעיון הקידמה, ההתפתחות הבלתי פוסקת שלנו לממש צעד אחר צעד את האידיאל לגבי עצמנו ולגבי התרבות כולה. כמובן שהמשטר הליברל – דמוקרטי לא מממש את הערכים באופן מושלם ובטח שלא את האידיאל, אבל זה לא מפליא. אנחנו מנסים לקחת רעיון פילוסופי ולממש אותו בעולם, מן הסתם המימוש יהיה חלקי. זוהי הנקודה החשובה של רעיון הקידמה שמנסה לטעון שאנחנו במסע לימוד ומימוש ארוך טווח בה בכל צעד נממש עוד ועוד חלקים מהאידיאל. התחלנו מתקופת הנאורות, המשכנו למשטרים ליברליים ובעתיד נצטרך לשנות גם אותם ולפתח שיטות מתוחכמות ומפותחות יותר שיתאימו להמשך ההתפתחות שלנו. כך, אפשר לקוות, שנוכל להתקרב עוד ועוד אל תרבות מלאה של מימוש העוצמה האנושית בעתיד הרחוק.

המסע הארוך למימוש העוצמה האנושית ולהבנת המציאות